למה אתם "לא אנשים של מספרים" (וזה בסדר)

"אני פשוט לא בן אדם של מספרים." זה אולי המשפט שאני שומע הכי הרבה, ולרוב הוא לא נכון. לא כי כולם גאונים בחשבון, אלא כי ברוב המקרים זו בכלל לא בעיה של מספרים. זו בעיה של רגש.

תחשבו על זה רגע. אותם אנשים ש"לא מסתדרים עם מספרים" מחשבים בשנייה אם כדאי לקנות שתיים ולקבל אחת חינם, זוכרים בדיוק כמה עלה הדלק פעם, ויודעים לפצל חשבון במסעדה בין חמישה אנשים. היכולת קיימת. מה שלא קיים הוא הרצון להתקרב לחשבון הבנק, כי הקרבה הזאת מלחיצה.

יש לזה שם: אפקט בת היענה

כלכלנים התנהגותיים גילו תופעה שהם קראו לה "אפקט בת היענה", על שם הציפור שכביכול טומנת את ראשה בחול. במחקר קלאסי הם ראו שכשהשווקים יורדים, אנשים נכנסים לבדוק את החשבון שלהם הרבה פחות. ברגע שאנחנו חושדים שהחדשות רעות, אנחנו מעדיפים פשוט לא להסתכל.

זה הגיוני לחלוטין מבחינה רגשית, וממש לא הגיוני מבחינה מעשית. הימנעות היא תגובה מובנת לחרדה, לבושה, ולפעמים לחוויות כואבות מהעבר סביב כסף. הבעיה היא שהחול לא גורם למה שמתחתיו להיעלם. הוא רק דוחה את הרגע שבו נצטרך להתמודד, ובדרך כלל מייקר אותו.

הבשורה הטובה: להסתכל דווקא מרגיע

וכאן הופתעתי בעצמי כשקראתי את המחקר. מסתבר שההיפך מהימנעות לא רק משפר את המצב הכספי, הוא מרגיע. בסקר אחד, אנשים שבדקו את החשבון שלהם פעם בשבוע דיווחו על פחות חרדה משמעותית סביב כסף מאלה שנמנעו. הפחד שאתם מרגישים לפני שאתם פותחים את האפליקציה כמעט תמיד גדול מהמציאות שתמצאו שם.

המוח שלנו הוא מספר סיפורים מצוין, ובחושך הוא מספר סיפורי אימה. ברגע שמדליקים את האור ורואים את המספר האמיתי, גם אם הוא לא נהדר, משהו נרגע. עכשיו זו בעיה מוגדרת עם גבולות, לא מפלצת מעורפלת מתחת למיטה.

אז מה עושים עם זה

אתם לא צריכים להפוך לרואי חשבון. אתם לא צריכים גיליון אקסל, ואתם בהחלט לא צריכים לאהוב את זה. מה שאתם צריכים זה פשוט להתחיל להסתכל, בקטן, בקביעות, ובלי לשפוט את מה שאתם רואים.

תתחילו ממש בקטן: פעם בשבוע, אותו יום, אותה שעה, עם משהו טוב לשתות, פותחים את אפליקציית הבנק ומסתכלים חצי דקה. לא מתקנים, לא מתכננים, רק מסתכלים. המטרה בהתחלה היא לא לשלוט בכסף. המטרה היא רק להפסיק לפחד ממנו. השליטה מגיעה אחר כך, כמעט לבד.

מקורות: אפקט בת היענה, The Decision Lab; University of Virginia, Darden.